עמוס קינן (1927–2009) היה סופר, מתרגם, פובליציסט, צייר, פסל ומחזאי. בימים שלפני קום המדינה שירת בלח"י, ולאחר קום המדינה כתב טור סאטירי קבוע בעיתון "הארץ", "עוזי ושות'", ובמסגרתו פרסם מאמרים שמתחו ביקורת על הממסד ועל מפלגת מפא"י. בשנות ה-50 פוטר מ"הארץ" לאחר שנחשד במעורבות בהטלת פצצה אל דירתו של שר התחבורה דאז, דוד צבי פנקס, במחאה על תקנה שחייבה בעלי מכוניות להשביתן בימי שבת כדי לחסוך דלק. קינן שוחרר לאחר שהשופט קיבל את גרסתו שלפיה הגיע אל בניין מגוריו של השר משום שקיבל ממקור אנונימי טיפ על כך שצפוי להתרחש שם דבר מעניין. לאחר פיטוריו מ"הארץ" עבר לפריז, ומשם כתב לשבועון "העולם הזה". לאחר חזרתו ארצה החל לכתוב ב"ידיעות אחרונות" ונותר שם שנים רבות. ספרו המצליח ביותר של קינן היה "הדרך לעין־חרוד" מ-1984. הגרסה הקולנועית של "הדרך לעין־חרוד", בבימויו של דורון ערן ועל פי תסריט שחיבר קינן, יצאה ב-1990. ב-1965 כתב קינן עם אורי זהר את התסריט לסרטו האוונגארדי והאקספרימנטלי של זהר "חור בלבנה". כשחקן הופיע ב"אורח בעונה מתה", סרטו של משה מזרחי מ-1970. קינן זכה בפרסים רבים על יצירתו, בהם תואר כבוד מטעם משרד התרבות הצרפתי ב-1975, פרס ארגון התיאטרון הבינלאומי ב-1995 ופרס ברנר לספרות ב-1998. קינן היה נשוי לחוקרת הספרות נורית גרץ ואביהן של העיתונאית שלומציון קינן והמוזיקאית רונה קינן.
סרט ניסיוני

שתי דקות ללא תקווה

בימוי: עמוס קינן, 1970
שתי דקות ללא תקווה

1 דק'

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds