אריק איינשטיין (1939–2013) היה זמר ושחקן מהבולטים, החשובים והאהובים בישראל. איינשטיין, בנו של שחקן תיאטרון האהל יעקב איינשטיין, היה בנעוריו ספורטאי שהחזיק במשך עשר שנים בשיא הישראלי בקפיצה לגובה לנוער. שאיפתו לשרת בצה"ל כמדריך ספורט לא התגשמה עקב ראייתו הלקויה, ואיינשטיין התגייס ללהקת הנח"ל (מתקופתו בלהקה זכור במיוחד תפקיד הסולו שלו בשיר "רוח סתיו"). לאחר שחרורו חבר איינשטיין לעמיתיו בוגרי להקת הנח"ל – אורי זהר, חיים טופול ואחרים – והצטרף ללהקת בצל ירוק. לאחר פירוק הלהקה השתתף איינשטיין במופעי בידור רבים ובתיאטרון, בהצגות "תל־אביב הקטנה" במועדון החמאם ו"אירמה לה דוס" ו"בילי בדאי" בתיאטרון הבימה.
בשנת 1963 חבר איינשטיין ליהורם גאון ובני אמדורסקי והקים עמם את שלישיית גשר הירקון. לאחר תוכנית אחת פרש גאון מהשלישייה והוחלף בישראל גוריון. ההרכב החדש של הלהקה העלה תוכנית אחת. מתוך שתי התוכניות שיצאו באלבומים זכורים השירים "אהבת פועלי בניין", "סימן שאתה צעיר", "איילת אהבים" ועוד. ב-1967 הקים איינשטיין עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ את שלישיית החלונות הגבוהים. ההרכב הקליט אלבום אחד בלבד, אך שיריו – "אינך יכולה", "יחזקאל", "כל השבוע לך", "זמר נוגה" ועוד – הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. במקביל הקליט איינשטיין אלבומי סולו רבים.
בסוף שנות ה-60 החל איינשטיין לעבוד עם שלום חנוך – שיתוף פעולה שהוליד את האלבומים "מזל גדי", "שבלול" ו"פלסטלינה" וכמה משיריו האהובים ביותר של איינשטיין, בהם "הגר", "מכופף הבננות", "קח לך אשה", "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "מה איתי" ועוד. בערך באותה תקופה התרכזה סביב איינשטיין וחברו אורי זהר קבוצה של יוצרים – מוזיקאים, שחקנים וקולנוענים – שנודעה כ"חבורת לול". יחד הם יצרו את תוכנית הטלוויזיה "לול".
לאחר ששלום חנוך נסע לאנגליה, איינשטיין החל לשתף פעולה עם יוצרים אחרים, בהם מיקי גבריאלוב ויוני רכטר. הוא המשיך להקליט אלבומים ושירים שנכנסו לפסקול הקולקטיבי של החברה הישראלית עד מותו בעשור השני של המאה ה-21.
כשחקן הופיע איינשטיין בכמה מהסרטים האהובים והמצוטטים ביותר בקולנוע הישראלי, ובראשם שיתופי הפעולה שלו עם אורי זהר בשני הסרטים הראשונים בטרילוגיה התל־אביבית שלו, "מציצים" (1972) ו"עיניים גדולות" (1974). בין שאר סרטי הקולנוע שבהם השתתף איינשטיין: "ניני" (שלמה סוריאנו, 1963), "דליה והמלחים" (מנחם גולן, 1964), "סאלח שבתי" (אפרים קישון, 1964), "שבלול" (בועז דוידזון, 1970) ו"כבלים" (צבי שיסל, 1992).
