שורו: "מיצג אודות הפרספקטיבה"

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

בשלהי 1990, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת המפרץ, יוצר צעיר בשם שבי גביזון שיגר לאקרנים את סרט הביכורים שלו – קומדיה מסוגננת, צבעונית ומשעשעת שנקראה “שורו – סטיות קטנות בעיר הגדולה”. “שורו” בישר את בואו של גל הסרטים התל־אביביים עם רוחו הפוסט־מודרנית החדשה והרעננה. “זהו סרט מנוכר, יבש, קר, מחושב, מצטעצע, שונה מן המקובל בקולנוע הישראלי המסורתי”, איבחן נחמן אינגבר בביקורת שפִרסם במקומון “תל־אביב”. “הוא מתרחש במדבר שממה עירוני לילי המתחזה בעצם לתל־אביב, אבל אם זאת תל־אביב אז אני צנצנת. זאת עיר פלאות לילית של אלן רודולף-מרטין סקורסזה. זו עיר שבה הצפיפות והקִרבה עוברות כל גבול. המצלמה מצלמת את דמויותיה רק מקרוב או ממרחק בינוני, כאילו אין לה היכן לזוז מחמת הדחיסות.

“בעיר הזאת כל אירוע ספרותי קלוש הוא אירוע לענות בו, וכל אחד הוא זמר, כל מי שאיננו מגמגם הוא מורה דרך רוחני, כל הופעה בטלוויזיה מעלה את כל המניות באופן אוטומטי, וכל אדם חי בתוך בדידותו המעיקה, בועה צבעונית שבלעדיה חייו אינם חיים. כולם בסרט מוגבלים ואטומים, אך כולם גם רוצים לעוף ולרחף. ולא משנה אם מחיר התעופה הוא התרסקות נוראה. ואולי בגלל זה כולם בסרט צולעים או נכים בכיסאות גלגלים”.

המבקרים ברובם הרעיפו שבחים, הקהל נהר – ו”שורו” הפך לסרט פולחן. בטקס פרסי אופיר הוא גרף שישה פסלונים, כולל פרס הסרט המצטיין.

“שורו” לִגלג על תופעת הכתות ו”קבוצות המודעוּת”, ועל החיפוש העצמי של תושבי תל־אביב (באותן שנים שִגשגו כתות דוגמת אימן ו-EST). הוא עשה זאת באמצעות מקבץ של דמויות, ובראשן אשר ישורון (בגילומו של משה איבגי) – הרפתקן נכלולי וכריזמטי, סופר כושל המכונן מעין כת ומרכז סביבו קבוצה של צעירים תוהים ואבודים התרים אחר משמעות.

דמות נהדרת נוספת היא המשוררת היומרנית והרגישה שמרית ישורון (קרן מור), רעייתו של אשר, ש”כותבת מתוך איזושהי מועקה. בדיוק כמו מצב של גפרור”. בסצנה בלתי נשכחת שמרית מקריאה את שירה “מיצג אודות הפרספקטיבה” בפני אשר ואביו השתקן (אברהם פלטה), המרותק לכיסא גלגלים, ובסיום היא רומסת בכוונה את משקפיה, “כדי לחשוף את עיני האחרות. אשבור את זגוגיות עיני, לנתץ את התיווך הקר המעוות את המציאות”. הבעל נאלץ להחמיא ליצירתה.

אגב, כש”שורו” בקע לעולם, גביזון התראיין לחגי לוי ב”חדשות”, דחה את טענות המבקרים והתעקש: “אני לא מקבל שזה סרט ‘תל־אביבי’. מה תל־אביבי פה? אין כאן שום זיקה למקום. בכלל, את כל הסהרוריות הלילית הזו, אישית, אני לא עברתי בתל־אביב, אלא בקריית־ים”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds