קלרה הקדושה - סצינת הפתיחה

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

ארי פולמן ואורי סיון | 1996

סצנת הפתיחה של “קלרה הקדושה” מתחילה בשוט נע (Traveling Shot) ברברס איטי על מסילות עגלת ה”צלמנוע” (Dolly Camera) לאורכו של פרוזדור בית הספר גולדה. אגב התרחקות בקצב קבוע, המצלמה מתמקדת בפסל בן דמותה של גולדה מאיר, ראש הממשלה לשעבר, שבית הספר נושא את שמה. הבחירה לצלם את סצנת הפתיחה בשוט נע נושאת משמעות אלגורית, המבקשת להצביע על מעבר ישיר מסיבה לתוצאה, דהיינו משורשי המיתוס הלאומי שהכזיב אל פירותיו הבאושים בהווה. גולדה נראית כעת בקצה הפריים, מרחוק, כמו דמות מיניאטורית נשכחת שהולכת ומיטשטשת ככל שאנו מתקדמים אל ההווה. אנרגיה אלימה שוטפת את הפריים עם התפרצותם של הנערים לפרוזדור, והצלמנוע מאיץ בהתאם.

האווירה לא מפתיעה. מבחינה תסריטאית, עלילת הסרט כביכול מתרחשת בשנת 1999. אבל הוא צולם ב-1996, במציאות הישראלית הנפיצה שלאחר רצח רבין. האופי האפוקליפטי של “קלרה הקדושה” הולם את תחושת הייאוש ששררה אז בארץ, באחד מרגעי השיא של התפוררות המרקם הדמוקרטי. “קרה משהו מאוד יוצא דופן בכיתה הזאת”, אומר המורה הגרוטסקי שאותו מגלם התסריטאי והמחזאי יוסף אל־דרור, ומצביע על התעלומה המיסטית שעומדת בלב הסרט אך בה בעת גם מבטא תחושה של תימהון קיומי לנוכח השבר החברתי העמוק שהורגש בימים ההם.

הבחירה בגולדה טעונה משמעות סמלית: כמו צוות הניהול של בית הספר, גולדה היא סמל לתודעה לאומית כוזבת וזחוחה המשחקת עם המציאות ברולטה רוסית (או פרה עיוורת) ומאחרת לזהות את הסימנים המעידים על האסון הזוחל אל פתחה. הצוות החינוכי הקטנוני מגלה אובססיה לתופעת ההעתקה במבחנים, אך הוא עיוור לתוהו ובוהו המוחלט ולרוח האנרכיסטית שמושלת בזירת הפשע הזוכה עדיין לכינוי “בית ספר” – בדומה לזחיחותה של גולדה ב-1973 או לתמימותו של רבין ב-1995. גם הם, בתלישותם מן המציאות, לא הבחינו בסכנה עד שכבר היה מאוחר מדי.

“קלרה הקדושה” הוא אחד מסרטי ההתבגרות הנועזים שנעשו בישראל. תולדה של מלאכת מחשבת מסוגננת, בעלת שפה קולנועית עזה, הוזה ומעזה הן בהיבט הוויזואלי והן בהיבט התסריטאי (שמבוסס על הסיפור “רעיונותיה של קלרה הקדושה” מאת הסופר הצ’כי פבל קוהוט). הסרט מתייחד בשימוש משוכלל באמצעי המבע, המרכיבים תמהיל מרהיב של אסתטיקה סוריאליסטית, פסיכדלית ואפוקליפטית עתירת סמלים ומשמעויות: התמונות עזות, הדיאלוגים מושחזים, הצילום שומט לסתות, והמשחק? חגיגת כישרון בהשתתפות מיטב הכוכבים הנוסקים של הניינטיז (מנשה נוי, אורלי זילברשץ, מאיה מרון) והתותחים הכבדים של תיאטרון גשר (יבגניה דודינה וסשה דמידוב), וכמובן לוסי דובינצ’יק – ילדה מכושפת עם ברק בעיניים וחשמל בנשמה בתפקיד קלרה הקדושה.

הגיטרה המנסרת של ברי סחרוף, בפסקול גותי שמעניק לסרט איכויות של אופרת רוק, תורמת מכוחה לעיצוב ההווי המסויט – ובתוך כך גם למיצוב מעמדו כיצירה איקונית. סצנת הפתיחה האלמותית מדגימה את כל אלה יפה.

באדיבות טרנספקס הפקות.

הסרט “קלרה הקדושה” זמין לצפייה באתר ארכיון הסרטים הישראלי. לצפייה בסרט לחצו כאן.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds