"קדמה" – והספינה שטה

עמוס גיתאי
  • דירוג

“רוב הסרטים שלי עוסקים בבני אדם שהביוגרפיות והרצונות האישיים שלהם נכתשים ומשובשים על ידי אירועים מאקרו היסטוריים גדולים”, מעיד גיתאי על הדמויות שהוא מעלה על המסך. כאלה הם גם גיבורי “קדמה” (2002) – מעפילים ניצולי שואה העושים דרכם לארץ ישראל על סיפון האונייה “קדמה” ב-1948, זמן קצר לפני סיום המנדט הבריטי והקמת המדינה.
אחת הסצנות שעדיין חקוקות בזכרוני מאז הקרנת הבכורה בפסטיבל קאן היא סצנת הפתיחה. כיאה לגיתאי, מדובר בשוט ארוך מאוד שצולם בצורה מבריקה על ידי הצלם היווני יורגוס ארווניטיס, שהיה הצלם של תיאו אנגלופולוס. “הסרט מתחיל בתקריב של גבה החשוף של אשה מתפשטת, ממשיך בחיבוקו האילם של זוג בתא המטען של האונייה, בתוך גיבוב של דרגשים שנערמו זה על זה”, מבאר גיתאי. “זהו מעין צילום כפול לדרגשים אחרים הזהים להם – אלה של מחנות הריכוז. המצלמה ממשיכה ללוות את אחד הגיבורים בעלייתו מבטן האונייה אל סיפונה, שם הוא נבלע בהמוני מעפילים היושבים, עומדים או שוכבים ללא תנועה. הדמויות מדברות בזמן הווה על אירועי העבר – האירועים הטראומתיים שעברו בשואה – בתוך חלל שנע אל עבר העתיד”.
אבל גם העתיד שמחכה למעפילים לא תמיד מבטיח. “הם באים מהתופת של אירופה, והדבר היחיד שהם רוצים זה לנוח מהחוויות המזעזעות שעברו, אבל הם נגררים ישר לסכסוך היהודי-ערבי האינסופי. המעפילים נשלחים להילחם בקרבות בדרך לירושלים, במלחמת השחרור, ומוצאים את עצמם הפעם לא כקורבנות אלא כאנשים שכובשים ארץ אחרת”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds