"קדוש" – נשים נוהגות לבכות גם מתוך שינה

עמוס גיתאי
  • דירוג

בשנת 1999, הרבה לפני גל הסרטים והסדרות על החברה החרדית (מ”שטיסל” ועד “המורדת”) וההצלחה שנחלו בכל קצות הגלובוס, גיתאי יצר את “קדוש” היפה והנוגע על רבקה (יעל אבקסיס, שאיתה הוא מרבה לעבוד), ירושלמית חרדית משכונת מאה־שערים שרב הקהילה מאלץ אותה לעזוב את בעלה האהוב מאיר (יורם חטב). גם אחרי עשר שנות נישואים, רבקה לא מצליחה להיכנס להריון; הפרידה תאפשר למאיר להתחתן עם אשה אחרת ולהפוך לאב. אחותה הצעירה של רבקה, מלכה (מיטל ברדה), מאוהבת בזמר מצודד (סמי הורי) שבחר לחיות מחוץ לקהילה. משפחתה זוממת לחתן אותה עם תלמיד ישיבה (אורי קלאוזנר), שאותו היא לא אוהבת.
כבר בסצנת הפתיחה מצליח גיתאי לסחוף אותנו אל תוך החברה החרדית, וכהרגלו הוא מיטיב לתאר וללכוד ריטואלים וטקסים: מאיר מתפלל תפילת שחרית, רבקה עדיין ישנה. “ברוך אתה ה’, הפוקח עיני עיוורים, ברוך אתה ה’ שלא עשני אשה”. בסצנה שאורכה כ-10 דקות אנחנו עוקבים אחר מאיר המתלבש לאיטו, רוחץ את ידיו, שם ציצית, מניח תפילין. השוט האחרון עוקב אחר תנועותיו עד יציאתו מביתו לתפילה. הוא מעיר באהבה את רבקה ושואל אותה: “למה העיניים שלך לחות?”. ורבקה משיבה: “נשים נוהגות לבכות גם מתוך שינה”, משפט שמסכם את הכאב של נשים. נשים בכל העולם שלא הכירו כלל את החברה החרדית יכלו להזדהות עם רבקה ומלכה ועם המסר של הסרט, שיוצא נגד דיכוי נשים, מינית וחברתית, על ידי הדת.
וזה אחד ההסברים להצלחה הבינלאומית הגדולה של הסרט. “קדוש” קטע בצורת ממושכת של ייצוג ישראלי בפסטיבל קאן: אחרי 25 שנה שבהן לא השתתף בתחרות הרשמית סרט עברי, “קדוש” שובץ בתחרות על פרס דקל הזהב. הסרט זכה לביקורות משבחות והופץ ב-30 מדינות. זה גם המקום לציין שרבקה מצטרפת לגלריה של דמויות נשיות מרשימות, מורכבות, דעתניות, עצמאיות, אינטליגנטיות, חזקות, פגיעות ומרתקות, ולעתים פגיעות ומנוצלות, שגיתאי ברא והציב במרכז סרטיו.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds