"עלילה" – מבנה שהוא מטאפורה

עמוס גיתאי
  • דירוג

לגיתאי יש אהבה גדולה לטקסטים ספרותיים מכל הסוגים, ולא אחת הוא בחר לעבד – בדרכו שלו כמובן – טקסטים ספרותיים, מ”זכרון דברים”, ספרו של יעקב שבתאי, ועד הסרט “צילי”, שנוצר בהשראת סיפור מתוך “הכותונת והפסים” של אהרן אפלפלד. “הטקסט בעצם מעצב את החיים של היהודי מאז שגלה מארצו, הוא מחליף את הטריטוריה שנגזלה”, מאבחן גיתאי. “ליהודים לא היתה טריטוריה פיזית, כך שהזהות היהודית היא בעצם הטקסט”.
ב-2003 הגיע גיתאי לתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה עם “עלילה”, עיבוד ל”מחזיר אהבות קודמות” של יהושע קנז, המתרחש בבניין תל־אביבי. “בסרטי אני בוחר מקום אחד, טריטוריה מצומצמת, ומתאר את הסיטואציה והיחסים. ולכן בחרתי לעבד את ‘מחזיר אהבות קודמות’ – הרעיון של קנז לקחת מבנה שהוא מיקרוקוסמוס, מטאפורה, נראה לי מדליק (סצנת ריב השכנים בכיכובה של רונית אלקבץ ז”ל מדגימה זאת היטב; א”ק). העברתי את העלילה של קנז מצפון תל־אביב לדרום תל־אביב כי אני אוהב יותר את האזור המסמורטט עם הדחיסות וחוסר האינטימיות, שהם גם הבעיה של תל־אביב וגם היופי שלה. תל־אביב היא עיר סנסואלית שכל הזמן מוחקת: מוחקת את הארכיטקטורה והאנשים”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds