סצנת השבעה ב"שלאגר"

אסי דיין
  • דירוג

הסצנה הזו מבחינתי היא תצוגת תכלית, מפגן ראווה, של היכולת המשוכללת של אבי לשחק עם השפה העברית כפי שרק מעטים (מאיר אריאל, חנוך לוין, דוד אבידן) בתרבות הישראלית הצליחו. מ”רק אתמול שלשום וכבר מחר מחרתיים” ועד “שכם ועמורה”, “אסון כבד, אסון לאומי” ו”החייבים החיים להימשך”, וכיוצא באלה פניני לשון השזורות לאורך כל הסצנה המצחיקה עד דמעות הזו, ניתן לקבוע בוודאות שמדובר באחת הפסגות הקומיות והלשוניות של הקולנוע הישראלי. באופן אישי אני יודע להגיד שאבי גם ראה בסצנה הזו את אחד משיאיו כתסריטאי, ועד היום צרוב לי בראש זיכרון שלו מצטט רפליקות מתוכה ומתגלגל מצחוק.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds