סיפורי תל־אביב: סטייליסטית ואייקונים תל־אביביים בצילומי אופנה

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

באפריל 1992 יצא למסכים “סיפורי תל־אביב”, סרטן של איילת מנחמי ונירית ירון, בוגרות מגמת הקולנוע בבית הספר בית צבי. הסרט, שנחל הצלחה בקופות וקטף ארבעה פרסי אופיר, מורכב משלוש אפיזודות שבמרכזן עומדות נשים צעירות ב”רגע של משבר בעיר הגדולה” (כך לפי “ספר הקולנוע הישראלי”), ש”נקלעות לסצנות אבסורדיות” (כך לפי ערך ה”ויקיפדיה” של הסרט). רענן שקד כתב בשעתו במקומון “תל־אביב” שמדובר ב”ניסיון לא מתוכנן להגיע להגדרה מחודשת של עירוניות מוכרת ושחוקה. ירון ומנחמי יצרו פריימים משכנעים, עשירים בפרטים ופוטוגניים”.

במבט לאחור, ירון אומרת ש”סיפורי תל־אביב” היה “סרט מאוד חילוני ביחס לניינטיז, ולכן גם אהבו אותו. אהבו אותו גם בגלל שעסק בשוליים של השוליים, בהתנהלות העירונית, בלי אג’נדה חשובה. אין צבא וכיבוש, אלא תחושה של יופי, תמימות, סגידה למוזר, לאחר. עולם של צעירים שאין מוזר בו ושאין דבר שלא ראוי להתנסות בו”.

האפיזודה הראשונה, “שרונה מותק”, בוימה על ידי מנחמי. היא עוקבת אחר יממה בחייה של שרונה (יעל אבקסיס בתפקיד הפריצה שלה), סטייליסטית נחשקת ומצליחה המתרוצצת חמושה בשקיות ובסימן מציצה על צווארה, שמלהטטת ומתמרנת בין ארבעה גברים במקביל בעוד העיר השרויה בשביתת תברואה קורסת תחת ערימות האשפה המצטברות.

כשביקשתי ממנחמי לבחור את הסצנה החביבה עליה, שמייצגת את העיר דאז, היא השיבה: “תראה, לשאול אותי מה בסרט מייצג בעיני את תל־אביב באותן שנים זה קצת לא הגיוני, כי הכל שם הרי מייצג את תל־אביב. אבל אני מאוד אוהבת את הסיקוונס של צילומי האופנה שאליהם מגיעה שרונה, כי יש שם ארט מטורף של אווה גרונוביץ, שמייצג את המוגזמות של סצנת האופנה והסטייל של תל־אביב בניינטיז, שכל כך התאמצה להיות הכל חוץ מתל־אביב. כמו כן, הסצנה הזאת מאוכלסת באנשים שהם בעצמם אייקונים – מעצב השיער שוקי זיקרי, הדוגמנית רונית יודקביץ’, המעצב והאמן הרב תחומי איציק ניני, השחקניות ליליאן ברטו, עידית טפרסון – ויעל אבקסיס כמובן”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds