סיירים

1 דקה, תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

המערבון הראשון תוצרת ישראל, שבוים על ידי מיכה שגריר וצולם על ידי יכין הירש בשנת 1967. התסריט, שאותו חיבר אברהם הפנר, מבוסס על סיפור אמיתי משנת 1954 על חוליית סיירים של צה”ל שהגיעה לחברון כדי לתפוס מחבל מבוקש. שגריר, שידע לזהות כשרונות צעירים, גייס לפרויקט את זאב רווח וליאור ייני, ואת אסי דיין בתפקיד אורח. הסרט צולם בשחור־לבן בירושלים (בין השאר נראות בו תחנת הרכבת הישנה ושכונת אבו־תור, שבה התגורר שגריר) ובאתרים מדבריים דוגמת נחל זוהר, המעניקים לו מעין חזות מערבונית מזרח תיכונית.
הצילומים החלו ב-1966, אך הופסקו עקב מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הושלמה המלאכה, והסרט יצא לאקרנים. המוזיקה המקורית של סשה ארגוב מערבבת יחד פסקול בסגנון המערבונים האמריקאיים עם שירים עבריים מהרפרטואר שמזוהה עם חלוצי ההתיישבות. שני שירים שנכתבו על ידי ירון לונדון במיוחד עבור הסרט הפכו ללהיטים תקופתיים: “עמיחי”, בביצועם של ארבעת הסיירים, ו”בלדת סיירים”, בביצועו של יהורם גאון.
“סיירים” הקדים את זמנו והיה לסרט הקולנוע הישראלי הראשון שדן ביחס לערביי ישראל ולפלסטינים תוך הצגתם כדמויות לגיטימיות, בני אדם שיש לבחון את היחס כלפיהם באמות מידה של מוסר אוניברסלי. תנועת “הרגישות החדשה”, שפעלה בענף הקולנוע בשנות ה-70 וה-80 ועסקה ביחס הפוליטי והלאומי לפלסטינים, ראתה בסרט זה ניצן ראשון לתפיסותיה. לכן, רבים רואים בכשלונו בקופות המחשה לרוח התקופה האופורית שלאחר המלחמה, שלא הצליחה להכיל סרט העוסק במושג “ניצחון” בהקשר של שאלות מוסריות, בלי שירי הלל או זרי דפנה.
התימה הזאת מלווה את הקונפליקטים המופיעים בסרטי הצבא של הקולנוע הישראלי מאז ועד היום. ההוצאות הגדולות על הסרט והחובות שאליהם נקלעו שגריר והמפיקים דחפו אותם להקים את חברת קסטל, שהפכה מיד לחברת ההפקות המסחרית המצליחה והמובילה בישראל, מעמד שנשמר עד סוף שנות ה-80.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds