אודות האסופהרשימת הרגעיםאודות הסרטמידע קטלוגי

"סופת חול" של הבמאית עילית זקצר זוכה בפרס סרט הדרמה הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס 2016

עילית זקצר
  • דירוג
"סופת חול", סרטה של הבמאית עילית זקצר, העיף את חבר השופטים בתחרות העלילתית הבינלאומית של פסטיבל סאנדנס 2016. השופטים העניקו לו את פרס הסרט הטוב ביותר בנימוק שהוא "מדהים, חיסל והביס אותנו". העלילה של "סופת חול" מציגה את סיפורה של ג'לילה, בדואית בת 42 (רובא בלאל־עספור) שמתמודדת עם נישואי בעלה סולימאן (ג'לאל מסרוה) לאשה שנייה הצעירה ממנה בעשרים שנה. במקביל, בתה הסטודנטית (למיס עמאר) מנהלת רומן אסור עם חבר ללימודים (הייתם עומרי). כשדבר הרומן נודע, האב סולימאן מבקש לחתן את הבת עם גבר מבוגר. על רקע זה נאלצות האם ובתה לחבור יחד וללמוד כיצד לשרוד במציאות החדשה שנכפית עליהן. "בסצנה שבה ג'לילה זורקת את בעלה סולימאן מהבית עקב העובדה שהוא מחתן את בתם לילה עם גבר שאינו מספיק ראוי לה, מתחת לפני השטח ג'לילה רבה איתו בעצם על משהו אחר – על העובדה שהוא לקח לעצמו אשה שנייה. בעצם, בכל מילה שהיא אומרת, היא אינה מדברת רק על הבת שלה – אלא גם ובעיקר על עצמה", אומרת זקצר. הסצנה הזאת מגלמת בתוכה את הרגע שבו כל העלילות והקונפליקטים של הסרט מתחברים ומתנגשים וגורמים לפיצוץ שכמעט מפרק את המשפחה כליל. "והיא כוללת בתוכה שכבות רבות וניואנסים כה קטנים, שלטעמי, כבמאית, הצלחת העברתם למסך באופן מדויק היתה מהותית, שכן הם מהווים את המפתח לקריאת הסרט כולו", מסבירה זקצר. "כמובן שדווקא ביום שבו הסצנה צולמה חווינו על הסט יום קשה במיוחד", היא מספרת. "הסצנות שצילמנו באותו בוקר התארכו והתארכו, וכאשר הגענו סוף־סוף לסצנה המדוברת נותר לנו עבורה פחות משליש מהזמן שהקצבנו לה במקור. במקום עשרה שוטים מתוכננים ירדנו לשניים. רגע לפני האקשן הראשון ניגשתי אל רובא – השחקנית המדהימה והנפלאה שהיה לי כבוד כה גדול לעבוד איתה – ואמרתי לה: 'זה הרגע שלנו'. זה עלי ועלייך עכשיו. שתינו הבנו מראש שזו הסצנה הקשה והחשובה ביותר, ושתינו חשנו טוב את לחץ היום. אבל באותו משפט שאמרתי לה, באותו מבט שהוחלף שנייה לפני שהתחלנו – שתינו ידענו היטב שאנחנו נגרום לזה להיות כל מה שחלמנו ומעבר". זקצר מעידה שכבר בטייק הראשון יצא מבלאל־עספור פרץ אנרגיה ורגש כה גדול, שהוא הותיר את כל אנשי הסט הלומים. "צרחות, מחיאות כפיים וקריאות עידוד הגיעו מהיושבים מאחורי המוניטורים, בעוד רובא התפרקה בבכי גדול על כתפיו של הייתם, שותפה למשחק. אנשי צוות באו וטפחו על כתפי, ולחשו לי בסוד לתוך האוזן – עכשיו הבנו בדיוק על מה הסרט מדבר. ואילו אני ניגשתי לרובא, חיבקתי אותה ושאלתי אותה: 'את שמעת את כל מחיאות הכפיים שקיבלת?'. והיא, הלומה עדיין מבכי, אמרה: 'איזה מחיאות כפיים?'. פרץ הרגשות שלה היה כה גדול, שהיא פשוט לא שמעה כלום. זה היה אחד מהרגעים האלה שאתה חש שקסם התרחש על הסט. ובהסתכלות לאחור, זו בדיוק המילה שנותרה לי כדי לתאר את כל חוויית הצילומים של 'סופת חול'. עבורי, זה היה קסם".