נקם אחת משתי עיני

אבי מוגרבי
  • דירוג

בסרטיו הראשונים, “איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את אריק שרון” ו”יום הולדת שמח מר מוגרבי” למשל, מוגרבי ממקם את עצמו ברוב הזמן כמתעד שאינו מתערב בסיטואציה. ב”נקם אחת משתי עיני”, סרטו הארוך הרביעי, מוגרבי נוקט עמדה פעילה בתוך הסרט: הוא מתפרץ על חיילים שמונעים מילדי בית ספר פלסטינים לעבור במחסום במשך שעות בחום. מוגרבי לא יכול לשאת את מראה הילדים הממתינים שעות בשמש הקופחת לשער שייפתח כדי שיוכלו לשוב לביתם, ומתחיל לצרוח על החיילים שמופקדים על המעבר. בסצנה הזו נאמר משפט שנשאר עמי שנים אחר כך: “מאיפה באת? מאיזה אשפה שלו אותך?!”.
בצפייה מאוחרת וחוזרת בסרט ברור כי כאזרח ישראלי מוגרבי יכול לצעוק על החיילים. הוא גם אומר להם זאת במפורש, “אתם חיילים בצבא שלי!”. הוא יודע שאי אפשר לעצור אותו (באותה עת חיילים לא נהגו לתקוף מפגינים ישראלים). הילדים ומורותיהם עמדו בשקט מעבר למחסום וחיכו שייפתח, מול אזרח עם מצלמה שצעק על החיילים שמונעים מהם את המעבר – אך האם פעולתו שינתה משהו? הסיטואציה מעלה שאלה לגבי המאבק בכיבוש ועמדתנו כישראלים שמתנגדים לו. מוגרבי הבמאי בחר להכניס את הסיטואציה הזו לסרט. סיטואציית המחסום והילדים מתחילה מיד לאחר שאלה ששואל חברו של מוגרבי, ששרוי במצור באל־בירה: “האם אי פעם נחזור לחיות חיים נורמליים?”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds