כמה זה נפלא

עמוס קינן
  • דירוג

עמוס קינן | 1969

האגדה האורבנית שלפיה “חור בלבנה” התגשם באימפרוביזציה מוחלטת, כמעין התארגנות ספונטנית של ידועני צמרת ויושבי כסית וצולם לו בחאפ־לאפ, “מבלי שיהיה תסריט” – אינה לגמרי נכונה. לסרט היה (ועוד איך היה!) תסריט רב מעוף שעליו התבסס, גם אם ביישום חלקי, פרי דמיונו הקודח של הסופר עמוס קינן. ובכן, לשיטתו של פאזוליני מסתמן שדווקא קינן, שנודע בעיקר כפרוזאיקון, מתגלה כקולנוען מובהק של שירה.

חמש שנים אחרי “חור בלבנה”, בשנת 1969, קינן כתב וביים את הסרט הקצר והמשריט “כמה זה נפלא”. היה זה מעין ניסוי אוונגרדי פרוע, מוטרף ומשוחרר מכבלים, אף שממרחק הזמן בהחלט ניתן להבין את מי שנוטה להסתייג מיומרנותם של אקספרימנטים חצופים מעין אלה, שמשיכתם אל האוונגרד האירופי גבלה בעמדה מנוכרת משהו של תלישות מההקשר, הזמן והמקום שבהם נוצרו. ובכל זאת, קשה לא להיקסם מהיופי האקספרסיבי השגעוני של כמה מהפרגמנטים הקולנועיים הנסיוניים המופיעים כאן, שחוברו יחד בעריכה על בסיס זיקה סמלית וכמעט ללא קשר סיבתי.

“כמה זה נפלא” הוא תרגיל מופרע בצורה ובסגנון, ניסוי כלים מקומי בהשראת קולנוע האוונגרד הצרפתי והאיטלקי. הקטע שלפניכם, בהשתתפות צמד נפילי הכריזמה אורי זהר ואריק לביא, מציג את אחד מאותם רגעים זוהרים של טירוף ורגרסיה, הבזקים אבסורדיים של נונסנס חסר עכבות ונטול בושה שאמנם לא היה חף מגינונים זרים אך פעל מתוך חירות יצירתית אמיתית. פעם קראו לזה “רגישות חדשה”, אבל במונחים של היום ראוי לכנות זאת קרינג’.

קינן נוקט באמצעי המבע האמנותיים בדרך שמקבילה לשימוש ב”זרם התודעה” בספרות. הכוונה לסגנון כתיבה שאינו מתקיים בהכרח בסדר לוגי או נרטיבי אלא בהתאם לסדר הפנימי, הגולמי והבלתי מעובד של התודעה. כלומר, בדרך שהיא יותר אסוציאטיבית מאשר ליניארית. העריכה המקבילה המטורפת שהסרט נוקט בה, החיתוכים הכאוטיים – אגב שימוש חסר פשר במוטיבים רפטטיביים – יוצרים אפקט אמנותי המחקה את טבעה הפרגמנטרי והכאוטי של התודעה האנושית, העשויה מתמהיל מסתורי דומה של הזיות, תשוקות, דחפים ויצרים.

באדיבות משפחת עמוס קינן.

הסרט “כמה זה נפלא” זמין לצפייה באתר ארכיון הסרטים הישראלי. לצפייה לחצו כאן

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds