"כיפור" – סקס לפני המלחמה

עמוס גיתאי
  • דירוג

גיתאי מצטיין בהנפקת סצנות פתיחה שנצרבות בזיכרון, וכזאת היא סצנת הפתיחה המעולה של “כיפור” (2000) – היא קולטת את אווירת יום כיפור, 6 באוקטובר 1973, את השקט שלפני הסערה ואת הרגע הקולקטיבי הזכור לכל ישראלי שחי אז: צפירות האזעקה, המכוניות הדוהרות וגיוס המילואים, שהפרו לפתע את הדממה והצום של שבתון התענית, עינוי הנפש, התשובה והסליחה.
הסרט נפתח כשגיבור הסרט (לירון לבו) הולך ברחוב עירוני שומם וריק כמעט לחלוטין בדרום תל־אביב. וכאן חותך גיתאי לסצנת סקס שהיא מועמדת רצינית לתואר סצנת הסקס הטובה, האמנותית, הייצרית והארוטית ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי: לבו מתעלס עם אשה צעירה (ליאת גליק) על סדין לבן שהולך ומוכתם בצבעים שידי שני האוהבים מורחות זה על גופה של זו וזו על גופו של זה. תחילה הצבעים בוהקים – אדום, ירוק, כחול, שחור, לבן – אך ככל שהם מתערבבים הם מתמזגים לצבע אחד, חום־ירוק. המצלמה ממוקמת בדיוק מעל הזוג. לבו מרים את עיניו בערך באמצע הסצנה ונועץ אותן במצלמה המתבוננת בו, ואז שב ועוצם אותן. בסופו של דבר, המצלמה “סוגרת” על הדמויות בתקריב עד שאי אפשר להבחין בפרטים בתוך בליל הצבע.
ואז נשמעת אזעקה, וג’יפים צבאיים דוהרים ברחוב הריק. לבו מתחיל לרוץ: הוא אוסף בפיאט 124 הישנה שלו את חברו ליחידה (תומר רוסו), ויחד הם נוסעים לצפון כדי לחפש את היחידה שלהם. חייהם של השניים, של גיתאי ושל כל שאר הישראלים כבר לא יהיו אותו דבר. “המלחמה היתה מאורע מכונן עבור הישראלים כאזרחים”, אומר גיתאי. “נגמר עידן התמימות. נגמר העידן שבו חשבנו שמנהיגי המדינה עושים הכל בשום שכל ובשיקול דעת, ושאנחנו נלך לכל מקום. נוצרו סדקים בתפיסה הזאת”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds