כיכר החלומות - מחווה למורשת

בני תורתי
  • דירוג

זהו הרגע, מחוץ לטברנה השכונתית, שבו האחים נסים וג’ורג’ מנדבון מחליטים להחזיר לחיים את בית הקולנוע שניהל אביהם, העומד שומם כבר שנים, עם הקרנה של הסרט ההודי הקלאסי “סאנגם” – החלטה שתעיר את השכונה וגם שדים מן העבר. על “כיכר החלומות”, יצירתו האישית כל כך של בני תורתי, כתב סמי שלום שטרית (2001): “את הסרט הזה של תורתי צריך להבין דרך הראש והלב גם יחד. ‘אנשים בוכים בסרט’, אומר תורתי, ‘לא רק בגלל הסיפור המרגש, אלא כי הם יודעים שהם צופים בעצמם. זה משהו מעצמם שמת ולא יחזור עוד’. ואכן, הכוח של הסרט הזה הוא ביכולתו המדהימה להיות כל כך מקומי ואינטימי ולהתחבר לזיכרון הכי ספציפי של כל מזרחי ומזרחית שגדלו בשכונה, ובו בזמן להיות כל כך אוניברסלי, כמיטב הקולנוע הניאו־ריאליסטי האיטלקי”.

תושבי השכונה, אקס־טריטוריה עירונית המבוּדדת בנופיה ובמנהגיה מהכרך המודרני, מתגעגעים לקולנוע ההודי, אכולי נוסטלגיה לזמנים אחרים ולתרבויות אחרות. את המלנכוליה לזמן עבר קולנועי אפשר למצוא גם אצל ג’ורג’ עובדיה, שמושפע מהמלודרמות שביים באיראן, ושמורשתו ארוגה בקולנוע של מדינות ערב. ב”כיכר החלומות” אמנם רוצים להקרין מחדש סרט ספציפי, “סאנגם”, אך ניתן באותה מידה לראות בו מחווה נרמזת לסרטים ישראליים “עם מבטא”, שאינם מכאן, המדברים שפה לבנטינית – מתחרה, מתנגדת, מינורית, וכמו כן, ואולי חשוב מכך, לא שפה לאומית אלא שפה אוניברסלית.

באדיבות למה הפקות.

כיכר החלומות זמין לצפייה באתר ארכיון הסרטים הישראלי. לחצו לצפייה

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds