"יום יום" – האחות הגדולה בחיפה

2 דקות, תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

למרות נדודיו ומסעותיו, ולמרות שהיו שנים שבהן גלה מישראל, גיתאי תמיד חזר – אישית וגם בסרטיו (מ”ואדי” ועד “לילה בחיפה”) – אל מחוזות ילדותו בכרמל. חיפה, עיר הולדתו, על הנופים, האורנים והוואדיות שלה, נוכחת מאוד בגוף עבודתו. “זה המקום שבו נולדתי, ויש לי חברויות משם שנשמרות כל השנים. חיפה היא עיר שגידלה הרבה אינדיבידואליסטים. בחיפה אתה יכול להיות גם לבד, אתה לא צריך להיות כל הזמן בחיכוך עם בני אדם”, מנמק גיתאי את אהבתו.
“אין בחיפה את הדחיסות הדתית של ירושלים וגם לא את הדחיסות החברתית של תל־אביב. בחיפה כל אחד חי תחת העץ שלו ומול הוואדי שלו. לזכותה, יש בה נוכחות ערבית פלסטינית משמעותית. בסרטי אני מראה את יופיה ואת המרקם האנושי שלה. זוהי עיר סובלנית עם מתינות, ואני מקווה שהיא תשמור על הערכים ההומניסטיים שלה”.
אחד הסרטים שגיתאי מיקם בחיפה הוא “יום יום” – קומדיית מצבים פוליטית מ-1998 העוקבת אחר כמה מתושבי העיר על רקע מרקם היחסים בין היהודים לערבים. גיתאי מפגין כאן הומור (למרות הדימוי האינטלקטואלי־רציני־כבד שלו, לגיתאי יש הומור), למשל בסצנה שבה קרן מור מגלמת שוטרת עירונית מציצנית וסקרנית מאוד. “הרעיון לסצנה עלה תוך כדי ביקור באתרי צילום פוטנציאליים. האשה האחראית על יחסי הציבור של עיריית חיפה הפנתה אותי ל’מרכז להכוונת רמזורים’. מסתבר שמדובר בחדר חשוך עם מנעולים ובריחי ביטחון עם קודים מורכבים, ובהם מערכת ענקית של מסכים שצופים על תושבי חיפה כשהם עוברים בצמתים הראשיים של העיר. החלטתי להעמיד את היחסים בין הדמויות בסרט כמו מערך של מראות שכל אחת מהן מתבוננת בשנייה ועל כולן צופה ‘האחות הגדולה’ – השוטרת העירונית, שאפילו עדה לשוד בנק”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds