אודות האסופהרשימת הרגעיםאודות הסרטמידע קטלוגי

חסד מופלא – הפרידה מהאמא

עמוס גוטמן
  • דירוג

“חסד מופלא”, סרטו האחרון של גוטמן, הוא היצירה הכי אישית, מרגשת ובשלה שלו. “אני נמצא בכל הדמויות בסרט, בו זורם הדם שלי”, התוודה בשעתו גוטמן, “כתבתי את התסריט מהמקום הכי עמוק בבטן”. הבמאי, שהתמודד במהלך יצירת הסרט עם מחלת האיידס ועשה הכל כדי להסתיר את דבר היותו חולה, ביטא כאן את פחדיו ותחושותיו. הגיבור, תומאס, ישראלי החי בניו־יורק ומגיע לביקור מולדת ומסתיר את העובדה שהוא חולה במחלה קשה (שמה אינו נאמר), הוא במידה רבה בן דמותו של גוטמן צופן הסוד הנורא.

המוות מרחף מעל פני הסרט (“אני מנסה להראות התייחסויות שונות למוות בסרט”, אמר אז גוטמן, “אני רוצה לומר שלמות זה נורא. כולנו ילדים מבוהלים, כשזה נוגע למוות”) – בדיאלוגים שנונים ומשעשעים, וגם בתובנות של הדמויות (“עם פרח, בלי פרח, גם היא תמות”, “אני מצטערת שלא באתי קודם, אני לא טובה בלוויות”, “מה כבר נשאר לנו, רק סידורים ומוות”, “אני היום לא כל כך מרוכזת, כל שבוע יש הלוויה למישהו”).

הסצנה הנוגעת ביותר היא הפרידה של תומאס מאמו (רבקה מיכאלי), שדמותה התבססה ללא ספק על אמו של גוטמן. רגע אחרי שקם מהשבעה על סבתו הקשישה, שנייה לפני שהוא אורז את חפציו ועולה על מטוס, תומאס מתיישב לארוחה דשנה עם אמו ומרעיף עליה חום ואהבה. “אם היה קורה לך משהו, היית מספר לי?”, שואלת האם. “אל תדאגי, אני בסדר”, מרגיע אותה תומאס. אבל האם מבינה ומפנימה בתוך תוכה שהוא חולה במחלה סופנית, ושזה המפגש האחרון שלהם. בסוף הארוחה הוא נעמד מאחורי אמו, שעדיין יושבת ליד השולחן, ומחבק אותה חיבוק אחרון של פרידה. זוהי סצנה שוברת ומכמירת לב, שכולה חסד מופלא, ממש כמו שמו של הסרט.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds