חסד מופלא: איידס ודקדנס במועדון אליזבט

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

הבמאי עמוס גוטמן נהג להציג בסרטיו את תל־אביב הלילית כעיר מסוגננת, מנותקת, חלומית, אקספרסיוניסטית ואפילו רקובה ומתפוררת. צופנת סוד, סקס וסכנות. למשל, סצנת גן העצמאות בסרטו “נגוע”, הופעות הסטריפטיז במועדון המפוקפק ומפגש מפתיע בתחנה המרכזית אפופת הערפל ב”בר 51″. גם ב”חסד מופלא” (1992), סרטו האחרון והאישי ביותר, שאותו ביים בעודו מתמודד עם מחלת האיידס, גוטמן שיבץ סצנה המתרחשת במועדון אפלולי, דקדנטי ומסעיר.

למועדון נכנס גיבור הסרט, תומאס (שרון אלכסנדר), הומו שחי בניו־יורק וחולה במחלה מסתורית, שקפץ ארצה לביקור משפחתי. תומאס מקווה לרכוש במועדון סמים, שיקלו על כאביו ומצוקותיו, והוא מצרף לבילוי את יונתן (גל הויברגר), בן זוגו הטרי והצעיר. הסצנה צולמה במועדון “אליזבט” המנוח בנמל יפו, שאותו פיארו פסלי מלאכים מעופפים מוזהבים ופסל של המלכה אליזבת השנייה. גוטמן שיבץ בסצנה דמויות שהיו מזוהות עם חיי הלילה והמועדונים באותן שנים: אניטה פללי, שזכתה לכינוי “התחת של המדינה”, הזמרת איגי וקסמן, הזמר־יוצר שפעל תחת הכינוי “המוכתר”, השחקן דני שפרלינג וגם הח”מ, שלכבוד הצילומים ובהוראת גוטמן נאלץ לחמצן את שארית שערו.

גוטמן ליהק לסרט גם את פיצ’ו בן־צור, בוהמיין ומשורר, שאחראי לשורות הכי מצמררות שמשקפות את ימי המגפה שהיכתה בקהילת הגייז וגבתה קורבנות רבים. בן־צור יושב על הבר ואומר לברמן הפתטי (דב נבון), שחולם להגיע לאירוויזיון עם השירים שכתב: “11 חברים הלכו לי בשנים האחרונות. מחלקה שלמה, אתה מבין?”. הברמן מתקן אותו: “12. גם סילביאן בדרך. אני לא נותן לו יותר מחודש. יאללה, מה אתה גורר אותי לשיחות האלה? זה לא הטריפ שלי ספירות מלאי”.

מהר מאוד גם גוטמן הצטרף למחלקה. הוא נפטר בפברואר 1993, בגיל 38, חודשים אחדים אחרי ש”חסד מופלא” יצא למסכים. “ב’חסד מופלא’ אני מנסה להראות התייחסויות שונות למוות”, אמר גוטמן, “אני רוצה לומר שלמות זה נורא. כולנו ילדים מבוהלים כשזה נוגע למוות”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds