חבורה שכזאת

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

סרטו של זאב חבצלת, המבוסס על ספרו של פוצ’ו, משתייך גם הוא לז’אנר הלאומי ההירואי. בדומה ל”הם היו עשרה”, “חבורה שכזאת” מציג קבוצה המציבה לעצמה מטרות הנובעות מאידיאולוגיה חלוצית של יישוב הארץ והגנה עליה. במקרה זה הקבוצה היא חבורה, פלוגת פלמ”ח, והמשימות שהיא לוקחת על עצמה הן ברוח התקופה (הברחת מעפילים, למשל). בניגוד לשאר הסרטים מהז’אנר הלאומי ההירואי, סרט זה, לצד הצגת האידיאלים והמטרות הציוניות הנעלות, מתמקד בפנאי, בהווי, ברוח השטות, ברעוּת ובתעלולים שמאפיינים קבוצות של צעירים בכלל ואת צעירי דור תש”ח והפלמ”ח בפרט. אפשר לומר שההווי הוא חלק בלתי נפרד מהלחימה, ואפשר גם לראות בעיסוק בפרט ובאינטרסים אישיים (רצון לבלות, ביצוע מעשי קונדס) סדק קטן וראשון באידיאל הנשגב של הקבוצה והמדינה – ובכך, אולי, גם סדק ראשון בקולנוע המקדש אידיאלים אלו, שיתחלף בעתיד הלא רחוק בקולנוע האישי, ששם את האני במרכז.

יוסיניו (יוסי בנאי) עוזב את ביתו ואת אמו בתל־אביב ומצטרף לפלוגת פלמ”ח. להפתעתו, הפלוגה מורכבת מליצנים שטותניקים שלרובם קוראים גם כן יוסי. כשיוסיניו עוזב את העיר נגלים לנו נופי הארץ – הקיבוץ, פרות וכיוצא באלה. המצלמה מתמקדת בפלמ”חניקים מעמיסים אלומות תבואה כשלצדם נחים ומשתזפים יוסל’ה (אבנר חזקיהו) ויוסק’ה (עודד תאומי), ואליהם מצטרף יוסי פס (בומבה צור). כשיוסיניו מגיע כדי להצטרף להכשרה הם עורכים לו מבחן קבלה: יוסי פס מתחזה למפקד ומכריח את יוסיניו לפשוט את חולצתו ולהתעמל – זה, למעשה, הבסיס לטקסי החניכה המשפילים שיעברו חיילים צעירים נוספים בקולנוע הישראלי, בסרטים דוגמת “מסע אלונקות” (ג’אד נאמן, 1977) ו”הלהקה” (אבי נשר, 1978).

לאחר שחברי הפלוגה, כולל הבנות, מציצים ומציצות על יוסיניו המושפל, מגיע דודיק המפקד ומפסיק את זה. הוא פוקד על יוסי פס לשכן את יוסיניו איתו ועם שאר היוסים באוהל, אבל במקום זה יוסי פס מוביל את המגויס הטרי לצריף בפאתי הקיבוץ, שם מתגורר בבדידות פליט שואה (בגילומו של אילי גורליצקי) החי מחוץ לחבורה, לקולקטיב ולעולם הצברי. יוסי פס מציץ מהחלון, וכך מתקבלים בשוט אחד שלושה ייצוגים גבריים: יוסיניו, הצבר השרוי בתהליך התנתקות מאמו ומחיי העיר בדרך לגילום האתוס הציוני, ולצדו ניצול השואה והשטותניק השובב. כולם יחד מרכיבים את החבורה, את הקבוצה, שלא באמת שוכחת את המשימה ואת האידיאלים. בין בדיחה להלצה ובין קומזיץ לחתירה לאינטימיות עם בת הפלוגה, הם יידעו לשים בצד את עצמם ואת מאווייהם כאינדיבידואלים ולקדש את מטרותיו הנעלות של החזון הציוני.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds