הפוגה

עמרם עמאר
  • דירוג

“הסרט הראשון שנוצר בישראל מדבר ומזמר בעברית” – כך כתוב בכותרות הפתיחה של “הפוגה”. עמרם עמאר כתב, צילם וביים את המלודרמה ב-1950, על רקע מלחמת העצמאות, והיא נרשמה בדברי הימים כסרט הראשון באורך מלא שהופק במדינת ישראל. בהתאם, אפשר לומר שמרים (אסתר פרידר, לימים עו”ד אתיה שמחה, יועצת ראש הממשלה לקידום מעמד האשה) היא החיילת הראשונה שנראתה בסרט עלילתי ישראלי.

אנחנו פוגשים את מרים באמצע סצנת קרב סוערת, עומדת לצדו של גדעון (ניסים מזרחי) מאחורי קיר אבנים ויורה ברובה לעבר האויב. כשגדעון הולך להביא תחמושת צצים שני חיילים עם כאפיות וחוטפים את מרים. “הצילו, הצילו”, היא זועקת כשהיא נגררת על ידיהם. גדעון שומע את זעקותיה, משיב “אל פחד מרים, אני בא לעזרתך”, ומפגין כישורים מרשימים של כוכב אקשן כשהוא גובר על שלל לוחמים העומדים בדרכו. רגע אחרי שהוא משתלט על החוטפים מגיעים חיילים יהודים נוספים, ומאזן הכוחות משתנה. אבל אז גדעון נורה ונפצע, ומרים היא הראשונה לרוץ לטפל בו.

מכאן ואילך החיילת חסרת האונים תופסת פיקוד ויודעת בדיוק מה לעשות. בשוכבו במיטה היא מרגיעה את גדעון הקודח, נותנת לו זריקה וגם שרה לו את “לילה לילה” של אלתרמן וזעירא. קולה הענוג מושך פנימה חיילים שישבו בחוץ. וכך מרים מגלמת בזה אחר זה כמה ארכיטיפים נשיים קלאסיים – עלמה במצוקה, אחות רחמנייה ואם דואגת. אחרי המלחמה מרים לומדת משפטים באוניברסיטה, כך שהיא בהחלט מאופיינת כאשה בעלת יכולות. אך כחיילת היא חסרת תועלת, ובעיקר משמשת מוטיבציה לגבורתו של גדעון.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds