הכוכב הכחול (קטע שני)

1 דקה, תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

מי זאת האשה הזקנה שמופיעה מבעד לסורגים שנדמים כסורגי בית כלא או מחנה ריכוז? מה זאת אומרת “לב טוב”? מיהו “פפי”? היא מדברת בג’יבריש מלנכולי. זקנות כאלה חיו בתל־אביב מאז קום המדינה. הן היו ניצולות שואה, עריריות, “משוגעות”, מוכות טראומה, חיות־מתות, לכודות בדירתן, אבל בעצם כפויות בתוך זכרונות איומים ונוראים. הגוף בתל־אביב, אבל הנפש עודנה שם, במחוזות האימה והמוות. זו גלות תמידית. הזקנה ממלמלת כמו מתוך הזיה. במשפט אייכמן, ק’ צטניק תיאר את אושוויץ כ”פלנטה אחרת”. בדבריו, הוא ביטא תחושה של ניתוק וניכור מהממשי. כאילו שאכזריות הנאצים התרחשה בעולם אחר. נדמה שגם האשה הזקנה עדיין נמצאת שם, במימד הזוועות. “הכוכב הכחול” הוא לא סרט שעוסק בטראומות, אבל הוא כן מתקיים בין היש לבין האין. הוא מטיל ספק במה שיש ובמה שאין, במה שאנחנו מסוגלים לתפוס ומה שלא. ואולי יש רק את העולם הזה? אולי אין גם כוכב כחול? אין כוחות חיצוניים, מסתוריים? אולי כל מה שיש זו תל־אביב, שאליה באים כל ה”משוגעים”?

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds