החלוצות

מיכל אביעד
  • דירוג

מתחילת דרכה הקולנועית מתמקדת מיכל אביעד במיפוי ההוויה הישראלית, על סתירותיה הפנימיות, מנקודת מבט נשית. בין אם זה קולנוע ישיר (“ג’ני וג’ני”, 1997), יומני (“לילדים שלי”, 2002) או סרט מסע (“ירית פעם במישהו?”, 1995), הדיון הוא בין הפרטי להיסטורי, ותמיד מלווה בתחושת דחיפות ושליחות. בכל סרט בוחרת אביעד סגנון קולנועי שונה שדרכו היא מספרת את הסיפור. בסרטה היפה “החלוצות” מ-2013 היא הולכת כמאה שנה לאחור. הגיבורות הן נשים שעלו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 – נשים שנטשו משפחה, שפה ותרבות כדי לבנות בגופן את הארץ המובטחת.
הפעולה של אביעד כפולה. היא מנכיחה את הנשים שנשכחו מאחור, ולמעשה הודרו מהסיפור הקאנוני (“לא קראו על שמן רחובות”, היא אומרת) – וגם מציגה אלטרנטיבה לסיפור המרכזי, שהוא גברי ברובו. כדי לחדור לעומק היא מצמצמת את המבט לחמש נשים צעירות, רהוטות ומרשימות שחיו באותה תקופה בקיבוץ עין־חרוד. כדי לאפשר לנו הצופים להציץ אל נפשן היא משתמשת בשני כלים מרכזיים: יומנים/מכתבים וסרטי ארכיון.

החומרים האישיים חושפים את עולמן הפנימי של החלוצות: הן חולמות לבנות בפלשתינה חברה מהפכנית, כזו שתאפשר לנשים להיות שותפות מרכזיות במהפכה הלאומית הסוציאליסטית – לבנות אוטופיה. את הטקסטים האישיים ומכמירי הלב משבצת אביעד לצד סרטי ארכיון שצולמו באותה תקופה על ידי המוסדות הציוניים כחלק מ”מיתוג” המהפכה הציונית.

המתח הפנימי שנוצר מהחיבור בין הקולות האינטימיים של הכותבות לדימויים ששירתו מטרה אחרת לגמרי מייצר טקסט קולנועי מורכב. השילוב בין הקולות לדימויים הישנים (את הטקסטים מקריאות שחקניות בגילאים התואמים את אלו של הגיבורות) מאפשר לצלול אל תוך ההוויה הארצישראלית המהפכנית, אבל הפעם מלמטה למעלה – מי שמנסחות את מהלך ההתרחשויות הן הנשים, בסיועה של אביעד. הסיפור עולה מהמקום הפרטי של האינדיבידואל, ולא דרך קולו הסמכותי של ההיסטוריון. הקולות שנשמעים משלבים את התקווה והאכזבה, את הלהט ושברון הלב, ובעיקר את עוצמת ההקרבה שנדרשה מאותן נשים. חשבון הנפש גם הוא שם, לאורך כל הדרך, אינטימי ומכאיב.

הסרט נפתח בקטע מתוך יומן: “עין־חרוד, יום חם ארצישראלי טיפוסי. שדה שעורה קצור, אין מקלט. מרגישה אני מתיחות עצבים נוראה, ונדמה שאין כוח לשאת עוד”. הוא מסתיים כעבור 50 דקות בקטע מיומן אחר: “עצמאות, נשיות. המלחמה על העצמאות פגעה בנשיות. זה בטח ככה, אין ספק. אבל אני לא הרגשתי שזה ככה. בשבילי היתה זו מלחמה על האני שלי, שבו מתמזגת הנשיות עם העצמאות. בעיני האחרים יש בזה ניגוד, סתירה, ויתור. אולי. לי נחוצה היתה הגשמת הנשיות, האימהות, בשביל הרגשת העצמאות. והיה אפילו במחיר של השפלה. לי זה היה כדאי”.

 

החלוצות – לצפייה בסרט המלא

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds