הוא הלך בשדות

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

לאחר היעלמות של כמה שנים, וכנראה בעקבות מלחמת ששת הימים, ז’אנר הסרטים הלאומיים ההירואיים חזר לאקרנים ולמציאות הקולנועית הישראלית. “הוא הלך בשדות”, סרטו של יוסף מילוא, מציג את תמצית הצבר הקולנועי. כיום כבר לא ניתן לנתק את הדמות הראשית, אורי, מהשחקן שגילם אותו בסרט – אסי דיין, בנו של אדריכל הניצחון במלחמת ששת הימים, שהסתיימה חודשים אחדים לפני תחילת הצילומים.

אורי יפה הבלורית והתואר הוא הגיבור הישראלי האולטימטיבי, נער הפוסטר של הצבריות. דיין מגלם אותו כמעין יציר כלאיים של סך כל הצברים האיקוניים שהופיעו לפניו על מסכי הקולנוע – מפול ניומן כארי בן־כנען ב”אקסודוס” (אוטו פרמינגר, 1960) ועד עודד תאומי ב”הם היו עשרה” (ברוך דינר, 1960), בתוספת ניחוח של צעיר זועם נוסח מונטגומרי קליפט וריצ’רד ברטון, רק בחאקי.

בסצנה שלפנינו אורי מכלה את זעמו באברהם, המאהב של אמו, לאחר שאביו עוזב את הקיבוץ. הוא מעמיס ארגזים באלימות על המשאית שבה עומד אברהם וכמעט פוגע בו – ולאחר מכן הולך אל השדות כשמאחוריו משתרכת מיקה (איריס יוטבת). אורי מוריד את חולצתו והולך חשוף חזה בשדות הקיבוץ. ברקע מתנגנת המוזיקה הנפלאה של סשה ארגוב. אורי מצולם מזווית נמוכה (Low Angle) המאדירה אותו – הוא והטבע הם אחד. הוא והקיבוץ הם אחד. הוא וישראל הם אחד.

מאז פול ניומן ואווה מארי סיינט ב”אקסודוס” לא זכתה הישראליות לייצוג כה אידיאלי כמו זה של דיין ויוטבת צועדים במרחבים. אבל חרף האידיאליזציה כבר ניתן להבחין בהתפתחות שחלה בדמותו של הצבר בהתאם לשינויים ברוח התקופה: הצבר של “הוא הלך בשדות” כבר אינו חלק מקבוצה – הוא זאב בודד, אינדיבידואל, ומה שמניע אותו הוא רגשות אנוכיים, כעסים והפגיעה שספג. ובכל זאת, ברגע האמת עדיין יבחר להניח את כל זה בצד ולהקריב את עצמו על מזבח המדינה.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds