הבלתי רשמיים

אלירן מלכה
  • דירוג

החרדי המזרחי הירושלמי, המשולש המאפיין כפי שטרם נראה

“הבלתי רשמיים”, סרטו של אלירן מלכה, מייצג קול חרדי חדש בקולנוע הישראלי. הסצנה שמזקקת את הקול הזה באופן המובהק ביותר היא זו שבה יעקב כהן (שולי רנד), אלמן ובעל בית דפוס, נכנס כרוח סערה לסמינר בית יעקב ומוחה על סילוק בתו (אור לומברוזו) מהמוסד החינוכי. מהשתלשלות העניינים מתברר שאין באמת הצדקה לסילוקה. התירוץ הרשמי, “חוסר התאמה”, מתגלה כמכבסת מילים פתטית המסתירה שסיבת הסילוק היא המוצא העדתי שלה – ובמילה אחת, גזענות.

המקרה הפרטי של בת האלמן משקף גם את המסר החברתי הרחב של “הבלתי רשמיים”, שעוסק באופן ביקורתי בייצוג הפוליטי של החברה החרדית בישראל. נשים, למשל, מודרות מהמפלגות החרדיות אפילו במאה ה-21. הסרט מזכיר לנו שאי אז לפני הקמת מפלגת ש”ס בירושלים בשנת 1983 – גם מזרחים סבלו מהדרה מהמסגרות הפוליטיות של החברה החרדית, שנשלטה על ידי הזרמים האשכנזיים. בכך בדיוק עוסק הסרט – בנקודה בזמן שבה המציאות הזאת השתנתה, ובכך שגם המהפכנים חדורי האידיאלים מיהרו להתמסר לסיאוב הישן.

כשגיבורי “הבלתי רשמיים” נעים ברחובות ירושלים אי אפשר שלא לתהות – איפה האשכנזים? האם כל הרחובות בעיר שוקקים אך ורק חרדים מזרחים? ואיפה הפשקווילים? והכרוזים שצועקים “תקשיבו, תקשיבו”? ואם כבר עוסקים בש”ס, איפה הרב כדורי? במידה מסוימת, ירושלים של אלירן מלכה משתמשת בנקודת המוצא הריאליסטית כדי לשעוט אל מחוזות בדיוניים, שבהם המגזר החברתי שממנו צמחת מקבל ממדים מיתיים ונראה לרגע כאילו הוא העולם כולו.

באדיבות דורי מדיה ובתי קולנוע לב.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds