דליה והמלחים

תאריך לא ידוע
  • דירוג
ללא כתוביות

חבורת מלחים מנסה להסתיר מרב החובל הקשוח נוסעת סמויה יפהפייה שהתגנבה לאונייה. זהו סרטו השני של מנחם גולן כבמאי (לאחר “אלדורדו” מ-1963), ונסיבות הפקתו משונות ומעניינות במיוחד: מפיק הסרט, מרדכי נבון, אמור היה להתחיל בהפקת הסרט “פנים חדשות במראה” על פי ספרה של יעל דיין ובבימויו של אילן אלדד. עקב סכסוך שפרץ בין נבון, אלדד והשחקנית דינה דורון, צילומי הסרט בוטלו יום לפני תחילתם. נבון, שנתקע עם צוות צילום חסר מעש שהמתין להנחיות, ניצל את המומנטום ופנה למנחם גולן – שכבר אחז ברעיון לסרט – ותוך שבוע כבר החלו צילומי “דליה והמלחים”.

במציאות שבה הממסד ולעתים גם מבקרי הקולנוע עדיין התייחסו לקולנוע הישראלי כאל כלי חינוכי, תעמולתי ולאומי, גולן ביקש להתנער מכל אלה ופשוט ליצור סרט פופולרי, מבדר, שמעמיד לנגד עיניו את רחשי הקהל – והוא הלך על זה בגדול. הוא גייס לשם כך את מיטב כוכבי התקופה: שייקה אופיר, בומבה צור, עודד תאומי, ישראל גוריון, שרגא פרידמן, רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון – אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון, ששרים בסרט את “לילה בחוף אכזיב” של נעמי שמר ואת השיר “שייק”, פארודיה על הביטלס. וכך, הסרט מציג מעין אסופה של שירים וסקצ’ים המבוצעים על ידי גדולי הכוכבים של התקופה.

הנוף הארצישראלי, על קיבוציו ומושביו, מתחלף בנוף הניבט מהאונייה. הגבר המניע את העלילה על ידי ובזכות אידיאלים מקודשים מתחלף באשה – כעת היא הסיבה להתקדמות העלילה. הגיבורים הגבריים של הז’אנר הלאומי ההירואי, הצברים שנלחמים על הבית, על הפרחת השממה ויישוב הארץ, מתחלפים בארכיטיפ של גיבור מסוג אחר, שילווה את הקולנוע העברי גם בעשור הבא: הישראלי החרמן.

כיום, “דליה והמלחים” זכור בעיקר בזכות ליהוקה של ורוניק ונדל לתפקיד הנוסעת הסמויה, אחרי שסוכניה של בריז’יט בארדו דחו את התסריט. בקטע קצר שבזמן אמת עורר סנסציה קלה מופיעה ונדל כשהיא חשופת חזה – ובכך מסמנת את הרגע ההיסטורי שבו הקולנוע הישראלי החל להתפשט.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds