גילה אלמגור וקאיפו כהן חולקות את פרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין 1989 עבור הופעתן ב"הקיץ של אביה"

אלי כהן
  • דירוג

גילה אלמגור, “מלכת הקולנוע הישראלי”, חוותה בשנות ה-80 משבר חמור בקריירה ונותרה מחוסרת עבודה, אפילו בתיאטרון. “שש שנים של יובש מוחלט שבהן אף אחד לא רצה אותי”, היא נזכרת. מתוך המצוקה, התסכול והייאוש היא התיישבה לכתוב את זכרונות ילדותה הקשה: אביה השוטר מקס אלכסנדרוביץ נהרג לפני לידתה מירייה של צלף ערבי בחיפה, והיא גדלה עם אמה חיה, ניצולת שואה פגועת נפש. התוצאה: ספר, מחזה יחיד וסרט בשם “הקיץ של אביה”.
בסרט, שאותו ביים אלי כהן, אלמגור גילמה את אמה. קאיפו כהן גילמה את אלמגור הצעירה – אביה, הילדה המנודה שהפכה למושא ללעג עקב מחלת אמה, וגם בשל הקרחת שעשו לה בגלל הכינים. “‘הקיץ של אביה’ הוא סרט שבא מהבטן שלי. כמה אנשים זוכים לראות פרק בחיים שלהם קורם עור וגידים על המסך?”, אומרת אלמגור. “זה היה מרגש וזכות גדולה לשחזר את הסצנות של ילדותי וללבוש את הבגדים של אמא שלי. בזכות התפקיד הזה קיבלתי המון פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, כולל דוב הכסף לתרומה אמנותית יוצאת דופן בפסטיבל ברלין 1989, שאותו חלקתי עם קאיפו. בטקס חלוקת הפרסים קראו בשמי ועליתי על הבמה – הייתי כל כך בהלם ומסוחררת שאמרתי רק ‘תודה, תודה’. מה גם שאף אחד לא אמר לי להכין נאום תודה. הזכייה היתה כבוד גדול”.
“הקיץ של אביה” מתרחש בשנות ה-50. רבות מהסצנות בסרט נצרבו בזיכרון, אך בראשן עומדת סצנת המומולדת – מסיבת יום ההולדת של אביה, שאף אחד לא הגיע אליה. האם, בניסיון להציל את המצב, מציבה ליד הגדר שולחן ועליו עוגה מפוארת ותקרובת עשירה, ומפתה ילדים וילדות שעוברים ברחוב, ואת השכנים, לבוא ולחגוג עם אביה העצובה והמאוכזבת: “בואו תיכנסו, זו עכשיו מומולדת של אביה. תברכו אותה”.
“זוהי סצנה קורעת לב ומאוד נוגעת שקרתה לי בילדותי, אחד לאחד. לא המצאתי אותה”, מספרת אלמגור. “גם אמא שלי טרחה, ובמעט הכסף שהיה לה הכינה לי יום הולדת – ואף אחד לא בא. בצילומי הסצנה הזאת לא אמרתי לעצמי, ‘הוי, כמה עצוב זה היה אז’. הייתי עסוקה שהסצנה תצא דרמטית ונהדרת, וגם עם נגיעות קומיות. הבמאי אלי כהן ידע לביים את הסצנה בצורה מושלמת וללכוד את ההיבט הטרגי־קומי שלה. גם קאיפו עזרה להפוך את הסצנה לבלתי נשכחת. בכלל, קאיפו היא מתנה שנשלחה לסרט הזה”.
אלמגור סבורה שסצנת יום ההולדת הפכה לסצנת פולחן משום ש”אנשים מכינים לא פעם אירוע, ויש להם חששות שאף אחד לא יבוא. הסצנה הזאת נוגעת בהרבה פחדים של אנשים. גם של מבוגרים. וכך ‘הקיץ של אביה’ ו’מומולדת’ הפכו למטבעות לשון – שם נרדף לאירוע או יום הולדת שאף אחד לא בא אליהם. אגב, גם היום, כשאני מארחת וטורחת, אני עדיין חוששת לקראת האירוע, ‘רק שזה לא יהיה כמו שקרה לי בילדותי ואף אחד לא יבוא'”.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds