גאולה

בועז יהונתן יעקב ויוסי מדמוני
  • דירוג

מהות הירושלמי היא ציפייה (או צפייה, תלוי את מי שואלים)

בסצנה קטנה ב”גאולה”, סרטם של בועז יהונתן יעקב ויוסי מדמוני, עומד גיבור הסרט ברחוב ומסתכל על יונה. “אם היונה תעוף עכשיו, סימן שיש אלוקים”, הוא אומר לעצמו. “אם היונה תעוף”, הוא ממלמל, ולבסוף פוקד: “תעופי!”. אבל היונה לא עפה. הסצנה הזאת לבדה מצליחה ליטול את גיבור הסרט, בעל התשובה מנחם, ולהעביר אותו משלב הכיסופים לקודש הקודשים ולנסתר – אל קרקע המציאות הגלויה, שמזמנת פקפוקים.

מבטם של יעקב ומדמוני על בעלי התשובה אוהב אך בוחן. מנחם נקרע בין המצוי לרצוי. בכל תהליך של חזרה בתשובה יש שלב של צניחה, של התמודדות. להתעורר זה דבר קשה, הרבה יותר ממה שחושבים. בעולם שבו כל ויתור על העבר הוא זכות, כל מצווה היא מניה לעולם הבא וכל עניין חומרי/גשמי הוא מלחמת אינסוף על היצר – הרף, לפעמים, עדיין גבוה. במובן זה, מנחם מסמל את חלומו הנשגב של בעל התשובה ואת שברו של חלום זה.

מנחם עובד לפרנסתו כסדרן בסופרמרקט. הוא אב יחידני, ובתו חולה בסרטן. הטיפולים הרפואיים הולכים ומתייקרים, והוא מבין שעליו למצוא דרך יצירתית לממן אותם. בשלב הזה מבשיל אצלו הרעיון לחולל קאמבק. בעברו החילוני הוא היה סולן של להקת רוק מצליחה. כעת הוא מחליט לפנות לחבריו ולהציע להם להתאחד ולהקים הרכב רוק יהודי שמנגן בחתונות. הפנייה לחבריו, שנותרו חילונים, משנה את חייו ומדגימה את התנגשות העולמות – שמחזירה למערכת היחסים שלהם התחשבנויות עתיקות וממחישה שהעבר אף פעם לא באמת עובר, הוא נשאר לרחף ממעל כמו רוח רפאים.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds