בן־גוריון, אפילוג

יריב מוזר ויעל פרלוב
  • דירוג

סיפורו של “בן־גוריון, אפילוג”, סרטם של יריב מוזר ויעל פרלוב, מתחיל בסרט אחר לגמרי. בשנת 1969 ביים דוד פרלוב את הסרט “42:6”, דוקו־דרמה שעקבה אחר פרקים מעצבים בתולדות חייו של דוד בן־גוריון. הסרט ההוא התבסס על קטעים מבוימים וקטעי ארכיון ששולבו עם תיעוד עדכני של בן־גוריון בשדה־בוקר. התחקיר לסרט של דוד פרלוב נשען על ראיון שנערך עם בן־גוריון בשנת 1968, כשמלאו לו 82 שנה, זמן קצר לאחר פטירת רעייתו פולה וחמש שנים לפני מותו שלו. המראיין הצעיר היה ד”ר קלינטון ביילי, שהיגר לא מכבר לישראל מארצות־הברית, התיידד עם בני הזוג בן־גוריון ואף עבר להתגורר בשדה־בוקר.

הראיון החשוב נשכח ושכב שנים רבות ללא שימוש בארכיון הסרטים היהודיים על שם ספילברג. ברבות השנים אבדו סלילי הסאונד, כך שהתיעוד הוויזואלי יצא מכלל שימוש. הבמאי יריב מוזר והעורכת יעל פרלוב נתקלו בראיון האבוד במסגרת תחקיר לפרויקט אחר. התעלומה סיקרנה אותם, והם יצאו למסע בעקבות סלילי הסאונד. אלה התגלו רק לאחר שמוזר ופרלוב איתרו את מלקולם סטיוארט, מקליט הראיון, שבהתחלה שמר על ההקלטות אך לבסוף תרם אותן לארכיון בן־גוריון באוניברסיטת בן־גוריון. סוף־סוף, לאחר עשרות שנים, ניתן היה לשחזר את הסרט ההיסטורי ולהבין מה בן־גוריון אומר. והוא אומר לא מעט, ובכנות נדירה – על ההיסטוריה האישית שלו, על תחושותיו לאחר מות אשתו (“שבור? למה שאהיה שבור… הרי אני לא יכול לשנות את המצב”), על משמעות המנהיגוּת (“מנהיג שלא מסוגל לקחת החלטות לא פופולריות הוא מסוכן”), על ייעודו כאדם (“לאהוב את האחר כמו שאתה אוהב את עצמך”), על הכיבוש (“בין שלום ובין כל השטחים שכבשנו בשנה שעברה, הייתי מעדיף את השלום”) וגם על הסיכויים של ישראל לשרוד (“אני מקווה שכן”).

הסרט, כאמור, מבוסס בעיקר על הראיון האבוד, ולצדו כמה קטעי סרטים נדירים ממקורות אחרים וצילומי סטילס. הצמצום מאפשר למוזר ופרלוב להתבונן בכל ניואנס של המנהיג הקשיש: כיצד הוא לבוש, הג’סטות שהוא עושה כשהוא מדבר, וכיצד מייצרות המחשבות רצף של משפטים ורעיונות. הנרטיב הוא חוט סיפורי לא מסודר שחושף הרבה יותר מכל כרוניקה מסורתית.

כוחו של “בן־גוריון, אפילוג” נובע מהחומרים, מהעריכה החכמה ומהזמן שאנו משקיעים בצפייה בתוצר הסופי. ההווה שלנו, הצופים, ממש נמהל בדמות ההיסטורית שמציצה אלינו ומדברת איתנו רגע לפני שהיא מפנה את הבמה. זהו כוח בלתי רגיל שגורם לנו פשוט להתבונן, להקשיב ולחשוב. בן־גוריון יודע שהזמן אוזל, ולכן יש חובה לנצלו. באחד הרגעים כובשי הלב בסרט הוא מלין באוזני ביילי על כך שהוא מבקש לסיים את פגישתם עשר דקות לפני המועד שנקבע. כי את מה שנקבע יש לממש.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds