אפס ביחסי אנוש

טליה לביא
  • דירוג

התסכול, השיממון והעלבון של השירות הנשי בצה”ל משמשים קרקע פורייה לקומדיה החתרנית של טליה לביא מ-2014 על חיילות בבסיס בערבה שדעתן נטרפת עליהן בהדרגה. לא עוד קבלה כנועה של ההיררכיה הדכאנית בצה”ל, אלא חיווי מודע, בועט ושורט.

כמו כל דבר בצה”ל, הסרט מחולק לשלושה חלקים, המתמקדים בסיפוריהן של שלוש פקידות שלישות, שכל אחת מהן מציגה פנים אחרות של שביזות: דפי (נלי תגר), שתפקידה העיקרי הוא לגרוס מסמכים (דימוי להוויה חסרת תוחלת), חולמת לברוח מהמדבר ולעבור לקריה; זוהר (דאנה איבגי), האחראית על הדואר, קוברת את הראש בדובון ומחכה שזה ייגמר; והקצינה רמה (שני קליין), האשה היחידה בישיבות המפקדה שבהן מדברים על יציאת החיילים למבצעים בשטח, משתוקקת לקידום אבל לא מצליחה להשתלט על החיילות שלה. בלית ברירה היא מכינה קפה לקצינים שסביבה מתוך כניעה לא לגמרי מודעת להיררכיית המינים בצבא.

“יום אחד תתעוררי ותביני שהיית שנתיים בצבא ולא תרמת כלום, לא טבעת חותם”, מדקלמת הקצינה לזוהר, שעצלנותה היא המרד שלה. אבל הסרט מבהיר היטב שהאפשרויות הפתוחות בפניה מצומצמות ביותר (כפי שמתבטא באופן סמלי בדו־קרב של אקדחי סיכות).

לביא שותלת בסרט סוגיות רלבנטיות וכבדות משקל כמו הטרדה מינית ואחווה נשית במרחב הצבאי, ומטפלת בהן באופן מבדר ועם זאת רציני ונוקב. כשחייל קרבי חמוד, שהתגלה כזאב בכסות טלה, מנסה לאנוס את זוהר, מי שמצילה אותה היא החיילת אירנה (תמרה קליינגון), שמכוונת אליו רובה ומעניקה לו שיעור זריז וממוקד ביחסי גברים ונשים. הפעם הבדיחה על חשבונו.

Subscribe to our mailing list and stay up to date
הירשמו לרשימת התפוצה שלנו והישארו מעודכנים

This will close in 0 seconds