- כל תכני הסינמטק פתוחים ללא הגבלת זמן
- מחיר מוזל על תכנים מתארחים
כשהבמאי עמוס גוטמן מת ב-16 בפברואר 1993, בגיל 38 ממחלת האיידס, הרגשתי שהקולנוע הישראלי התייתם. הספדתי אותו אז בטלוויזיה וחתמתי את דברי האבל בקביעה: “עמוס גוטמן היה נסיך”. גוטמן אכן היה נסיך הדקדנס הישראלי. הקלישאות והכינויים שדבקו בו היו נכונים: “הקדים את זמנו”, “אין נביא בעירו”, “משורר השוליים והביבים”, “אלמודובר הישראלי”.
בחייו הקצרים מדי הספיק גוטמן ליצור שבעה סרטים: שלושה קצרים (“פרמיירות חוזרות”, 1976; “מקום בטוח”, 1977; ו”נגוע”, 1980) וארבעה ארוכים (“נגוע”, 1983; “בר 51”, 1985; “חימו מלך ירושלים”, 1987; ו”חסד מופלא”, 1992). עם לכתו, הרגשתי שהוא מצטרף אל פרידריך וילהלם מורנאו, ריינר ורנר פאסבינדר, פייר פאולו פזוליני וכל הקדושים האחרים של הקולנוע שמתו בטרם עת, בגיל צעיר, ומותם מלווה אותנו בתחושה איומה של תסכול מדכא והחמצה נוראית, על הסרטים הנפלאים והמדהימים שעוד יכלו לעשות ולהעשיר ולהאיר בהם את חיינו.
גוטמן היה יוצר ואדם נועז, חתרני, אמיץ, חלוץ, שיצא מהארון בתקופה שבה רק בודדים העזו לעשות זאת. בסרטיו שעסקו בפחדים, בתשוקה ובמוות הוא הצליח להרגיז את הממסד הקולנועי וכמה מהמבקרים וגם את הקהילה ההומואית. הוא נתקל בתלאות, במכשולים, בהתעלמות ובהתנגדות, שהקשו עליו לעשות את הדבר שאהב יותר מכל – לביים סרטים. השיא היה שבטקס האוסקר הישראלי של שנת 1992, חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע לא העניקו ל”חסד מופלא” אף פרס למרות שלל מועמדויות, ולמרות שהיה מגיע לו.
במהלך השנים הותקף גוטמן בטענה שהדמויות האאוטסיידריות שלו והקולנוע שלו ככלל מנותקים ותלושים מהמציאות הישראלית. אבל סרטיו של גוטמן היו רלבנטיים, ואף פוליטיים, והמטירו על החברה הישראלית אמירות נוקבות וביקורת מתריסה יותר מהרבה סרטים שהתיימרו להיות אקטואליים, ביקורתיים וחברתיים.
גוטמן היה הקולנוען הראשון שיצר בישראל קולנוע קאמפי פוסט־מודרניסטי במתכוון ובמודע. קאמפ הוא מושג שטבעה סוזן סונטאג בראשית שנות ה-60 – יורשו המודע, האירוני, התיאטרלי והמוגזם של הקיטש. הקאמפ שימש כשפה הסודית של הומואים בשנים אפלות שבהן חיו במחתרת ובהסתרה. הקאמפ שנטף מסרטיו של גוטמן היה הגורם המרכזי למשיכה שלי לעולם שיצר. בעבודת הגמר האקדמית שלי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל־אביב עסקתי ביישום תיאוריית הקאמפ על הפילמוגרפיה של גוטמן. היא התפרסמה תחת השם “ויש לנו את האמנות שלנו” בכתב העת המנוח “סרטים”.
בכלל, ביני לבין גוטמן היה קשר חברי ומקצועי מיוחד. הביקורת הראשונה שפרסמתי היתה על “נגוע”, ומאז ליוויתי את הקריירה שלו. באפריל 1991, ארבע שנים אחרי שגוטמן הסתגר במשכנו בעקבות הכישלון הביקורתי והקופתי הלא מוצדק של “חימו מלך ירושלים”, כשהעביר את ימיו במיטה, בבהייה בתקרה ובצפייה בטלוויזיה, כתבתי־התחננתי במדורי האישי במקומון “תל־אביב”: “עמוס, צא מההסתגרות בגלות רמת־גן. הקולנוע הישראלי זקוק לך”.
התברר שהקריאה הנרגשת עשתה את שלה. בראיון לשבא סלהוב ב”כל העיר” ארבעה חודשים לאחר מכן גילה גוטמן שהבקשה הפומבית שלי היא הדבר שגרם לו לצאת מהגלות ולהסתער על “חסד מופלא”: “עד לפני חודש עוד הסתובבתי עם ההרגשה האיומה הזאת, שמלווה אותי מאז הכישלון של ‘חימו’, שאולי אני באמת צריך למצוא משהו אחר לעשות. ואז אמיר קמינר כתב רשימה בעיתון, ולפתע ההרגשה הזאת עברה”. לאות תודה, גוטמן שיבץ אותי בתפקיד שאותו הגדיר “המלאך השומר” בסצנת המועדון ב”חסד מופלא”. אף שמדובר היה בתפקיד של רב ניצב, גוטמן אילץ אותי לחמצן את שארית הפליטה של שיערי. התמסרתי ברצון לגחמותיו.
כשהוא מת, כתבתי: “עמוס, התייתמנו. הותרת אותנו, יתומי הסערה, אזרחי השוליים, המקוללים, הבודדים והנגועים, לבד בעולם הנורא הזה”. עשורים חלפו מאז לכתו של גוטמן, וחסרונו עדיין מורגש. בעידן הנוכחי, שבו סטרייטים נוהרים למצעדי גאווה, הומואים ולסביות מככבים על המרקע, ילדה טרנסית מופיעה על שער “מוסף הארץ” ובממשלה מכהן שר הומו, קשה אולי להבין כמה גוטמן היה חלוץ ופורץ דרך, ועד כמה עצומה היתה התרומה שלו, שסללה דרך לאמנים רבים אחרים. אז הנה תריסר הוכחות המבהירות מה רבה תרומתו, ולמה גוטמן הוא בעיני היוצר הגדול, המרתק והחשוב שקם בישראל.
שימו לב! כל סרט באסופה מלווה בטקסט קצר מתחתיו.
אנחנו ממליצים לצפות באתר במצב גלישה אנכי.
נראה שעוד לא אישרת את המייל ולכן תהליך ההרשמה לא הסתיים.
זה הזמן להיכנס למייל ששלחנו לך וללחוץ על הלינק שיש בו.
נשלח אליך מייל. על מנת לשחזר את הסיסמא, עליך ללחוץ על הלינק.
קיימת בעיה בניסיון שיחזור הסיסמא, אנא נסה שנית.
אפשרות זו זמינה למשתמשים רשומים בלבד.
ההרשמה בחינם ומומלצת לכולם – משתמשים רשומים יכולים לשמור סרטים, לדרג, לכתוב ביקורות אישית ועוד.
הודעה ליצירה יתומה
כל הזכויות שמורות לבעלי הזכויות ביצירות ולסינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים (ע”ר). חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש ביצירות שבאתר למטרות שאינן אישיות-פרטיות ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב.
למידע על בעלי הזכויות, ניתן להיכנס לדף האוסף הרלוונטי, או לפנות אל הנהלת ארכיון הסרטים הישראלי.
אנו מכבדים את זכויותיהם של בעלי זכויות יוצרים ומשקיעים מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר.
השימוש נעשה על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים תשס”ח-2007. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלים של זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם רשאים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לארכיון הסרטים הישראלי בבקשה לחדול מעשיית שימוש ביצירה. ציינו מה הבסיס לטענתכם לבעלות על זכויות היוצרים וכן שם מלא, כתובת דוא”ל ומספר טלפון, וצרפו קישור לדף הרלוונטי באתר.
הודעה ליצירה רגילה
כל הזכויות שמורות לבעלי הזכויות ביצירות ולסינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים (ע”ר). חל איסור מוחלט לעשות כל שימוש ביצירות שבאתר למטרות שאינן אישיות-פרטיות ללא קבלת הרשאה מראש ובכתב.
למידע על בעלי הזכויות, ניתן להיכנס לדף האוסף הרלוונטי, או לפנות אל הנהלת ארכיון הסרטים הישראלי.
אנו מכבדים את זכויותיהם של בעלי זכויות יוצרים ומשקיעים מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר.
השימוש נעשה על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים תשס”ח-2007. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלים של זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם רשאים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לארכיון הסרטים הישראלי בבקשה לחדול מעשיית שימוש ביצירה. ציינו מה הבסיס לטענתכם לבעלות על זכויות היוצרים וכן שם מלא, כתובת דוא”ל ומספר טלפון, וצרפו קישור לדף הרלוונטי באתר.