שמיל בן־ארי הוא שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע בוגר בית הספר למשחק בית צבי. בתחילת שנות ה-90 החל לככב בתפקידים ראשיים בקולנוע ובטלוויזיה, ועד מהרה הפך לאחד השחקנים העסוקים והאהובים בישראל. ב-1994 גילם בן־ארי את לוי הסרסור בסרטו של אסי דיין “שמיכה חשמלית ושמה משה”, תפקיד שעליו זכה בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר. ב-2008 זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט “איים אבודים” (רשף לוי).
בן־ארי גילם אחד התפקידים הראשיים בשלוש עונותיה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית “מעורב ירושלמי” שיצרו ג’קי לוי, נסים לוי ואודי לאון. על תפקידו בעונה הראשונה של הסדרה הוענק לו פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר.
בין ההצגות שבהן השתתף: “משרתם של שני אדונים” (תיאטרון החאן), “יוליוס קיסר” ו”אדם הוא אדם” (התיאטרון הקאמרי), “כי בנו בחרת” (תיאטרון הבימה) ו”אחד משלנו” (תיאטרון בית ליסין).
בין הסדרות ותוכניות הטלוויזיה שבהן השתתף: “מרחב ירקון”, “קו 300”, “זינזאנה”, “חצויה”, “אליפים”, “המיוחדת”, “דיג”, “ג’וני ואבירי הגליל”, “בני ערובה”, “הנערים”, “חזרות” ו”מנאייכ”.
בין הסרטים שבהם השתתף: “זמן אמת” (אורי ברבש, 1991), “החיים על פי אגפא” (אסי דיין, 1992), “נקמתו של איציק פינקלשטיין” (אנריקה רוטנברג, 1993), “לילה לבן” (ארנון צדוק, 1995), “חולה אהבה בשיכון ג'” (שבי גביזון, 1995), “מר באום” (אסי דיין, 1997), “קשר עיר” (יהונתן סגל, 1998), “החברים של יאנה” (אריק קפלון, 1999), “האסונות של נינה” (שבי גביזון, 2003), “אהבה קולומביאנית” (שי כנות, 2004), “תחיה ותהיה” (ראדו מיכאליאנו, 2005), “שלוש אמהות” (דינה צבי־ריקליס, 2006), “ד”ר פומרנץ” (אסי דיין, 2011), “מבול” (גיא נתיב, 2011), “גט – המשפט של ויויאן אמסלם” (רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2014), “געגוע” (שבי גביזון, 2017) ו”בשורות טובות” (ארז תדמור, 2019).
