אבי נשר הוא במאי, תסריטאי ומפיק. סרטיו של נשר, מהבמאים הפופולריים בישראל, נעים לרוב במרחב שבין האפי לאישי ומציגים את החברה הישראלית על כל קשת גווניה. את סרטו הראשון, "הלהקה" (1978), הוא כתב, הפיק וביים בהיותו בן 25 בלבד. הסרט, שמתאר את קורותיה של להקה צבאית בימי מלחמת ההתשה, זכה להצלחה אדירה, משך לאולמות הקולנוע למעלה מחצי מיליון צופים ועם השנים רכש לעצמו מעמד של סרט פולחן.
סרטו הבא של נשר, "דיזנגוף 99" (1979), הציג את סיפורם של שלושה שותפים בדירה תל־אביבית, שני גברים ואשה, ונחל גם הוא הצלחה אדירה. כ-400 אלף ישראלים נהרו לאולמות הקולנוע כדי לצפות ב"דיזנגוף 99", ולימים גם הוא זכה למעמד של סרט פולחן.
שלושת סרטיו הבאים של נשר נחלו הצלחה מתונה יותר. "הפחדנים" (1980), סרט הפעולה ההיסטורי "זעם ותהילה" (1984) והסרט המוזיקלי "שוברים" (1985) הופקו בשנים שבהן תעשיית הקולנוע הישראלית חוותה משבר עמוק והצופים לא הרבו לפקוד את אולמות הקולנוע.
במחצית השנייה של שנות ה-80 עבר נשר להתגורר בארצות־הברית, שם יצר סרטים עד תחילת המאה ה-21. בין הסרטים שיצר בעת שהותו באמריקה: "פצצת זמן" (1991), "דופלגנגר" (1993) ו"חוקר המס" (1998) המוערך, שהתקבל בחום על ידי הביקורת בארצות־הברית.
ב-2004, לאחר חזרתו לישראל, ביים נשר את "סוף העולם שמאלה", שנחל הצלחה אדירה, הביא לאולמות הקולנוע כמעט חצי מיליון צופים, זכה בשני פרסי אופיר (עבור התלבושות והעיצוב האמנותי) והוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם. בפסטיבל הקולנוע בטאורמינה זכה "סוף העולם שמאלה" בפרס חביב הקהל, ובפסטיבל טוקיו הוענק לו פרס חבר השופטים.
בעקבות ההצלחה העצומה של "סוף העולם שמאלה" חזר נשר אל לב העשייה הקולנועית בישראל והפך לאחד הבמאים המוערכים והאהובים בארץ. סרטיו הבאים נחלו גם הם הצלחה גדולה: "הסודות" (2007); "פעם הייתי" (2010), שזכה בפרס בפסטיבל שיקגו וזיכה את אדיר מילר ומיה דגן בפרסי אופיר לשחקן ולשחקנית הטובים ביותר; "פלאות" (2013), שהוצג בפסטיבלים מרכזיים ברחבי העולם, בהם פסטיבלי טורונטו ופאלם־ספרינגס; "החטאים" (2016), שהוצג בפסטיבל טורונטו; "סיפור אחר" (2018), שהוצג בפסטיבלי טורונטו, שיקגו וחיפה; ו"תמונות ניצחון" (2021).
ב-2019 הדליק נשר משואה בטקס יום העצמאות הממלכתי. ב-2021 זכה בפרס אופיר מיוחד למצוינות.
